רו"ח חן לבון ואח' נ' סלקום ישראל בע"מ

פסק - דין

1. לפני בקשת הצדדים להסתלק מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית ומהתובענה הייצוגית בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן:"החוק").

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והתגובה לה

2. התובענה ובקשת האישור הוגשו כנגד המשיבה בטענה כי זו התקשרה עם לקוחותיה בהסכם למתן שירותי זמן אויר הכולל התחייבות מצד הלקוח למינימום זמן אויר לחודש, ובמקביל בהסכם לרכישת מכשיר טלפון סלולארי במסגרתו התחייבה סלקום לזכות את הלקוח בגין שימוש בפועל בזמן אוויר עד לגובה הנקוב בהסכם.

עוד נטען בתובענה, כי מקום בו לא צרך הלקוח זמן אויר בפועל בסכום העולה על התחייבותו למינימום זמן אוויר, הוא לא זוכה כלל בגין השימוש בפועל, שעה שהיה על סלקום לזכותו, ואילו מקום בו צרך הלקוח זמן אויר בפועל בסכום העולה על התחייבותו למינימום זמן אויר, הוא זוכה רק בגין ההפרש בין הסכום שצרך בפועל לבין התחייבותו למינימום זמן אוויר, שעה שהיה מקום לזכותו במלוא שיעור זמן האוויר שצרך בפועל (עד למגבלת הזיכוי הקבועה בהסכם רכישת המכשיר). בכך, כך טענו המבקשים, גבתה המשיבה סכום ביתר תוך הפרת חוזה, הטעייה צרכנית, הפרת חובה חקוקה, רשלנות וגזל.

3. המשיבה טענה, כי טענות המבקשים נוגדות את תכליות ההסכמים למתן שירותים ולרכישת מכשיר ואת לשונם. ההסכם למתן שירותי אוויר, כך נטען, מתחייב הלקוח לשלם סכום מינימאלי חודשי תמורת שתי ההטבות-האחת, מחיר דקת שיחה אטרקטיבי והשניה, זיכוי זמן האוויר שנצרך בפועל מן הסכום החודשי המינימאלי. בהסכם האחר – הוא ההסכם לרכישת המכשיר – רוכש הלקוח מכשיר טלפון במחיר מסובסד בדר"כ וניתנת לו הטבה בדמות זיכוי כנגד זמן אויר הנצרך בפועל, ועד לגובה המשתנה מהסכם להסכם. תכלית הטבות אלה הינו להמריץ את הלקוח לדבר ולצרוך זמן אוויר.

מכאן שפרשות המבקשים בבקשתם לזכות את הלקוחות פעמיים בגין אותה צריכת זמן אויר - הן בזיכוי מן התשלום החודשי המינימאלי והן מהתשלום החודשי עבור המכשיר מנוגדת לעולה מההסכמים שתומכים בפרשנות המשיבה, אלה לא הופרו ולכן ה תובענה נעדרת עילה כמו גם אינה כשירה להתברר על דרך תובענה ייצוגית.

הבקשה להסתלקות

4. בעקבות הדיונים שהתקיימו בביהמ"ש והקשיים שהועלו ביחס לתובענה הייצוגית הגיעו שני הצדדים להסכמה ולפיה תימשך הבקשה מחד תוך שהמשיבה תנקוט בצעדים שיש בהם משום הטבה לציבור, ובהבנה כי המשך ניהול ההליך יש בו כדי להקדיש משאבים נוספים נוכח סיכונים קיימים עבור שני הצדדים ללא הצדקה ראויה.

לפיכך, באו הצדדים לכלל הסכמה לסיים את ההליך כפי המלצת ביהמ"ש, באופן בו יסתלקו המבקשים מהבקשה והתובענה כאמור תוך שהמשיבה מרימה תרומה ראויה למטרה ציבורית תואמת. דרך זו של סיום הסכסוך יש בה משום הבנה לקשיים הניכרים העומדים בפני שני הצדדים להוכיח טענותיהם תוך קושי באיתור לעת הזו של חברי הקבוצה שנטען כי נפגעו מפעולות המשיבה כשייתכן כי חלקם כבר אינם בגדר לקוחות המשיבה.

5. לפיכך הוסכם כי המשיב התרים תרומה בסכום כולל של 350,000 ₪ כאשר חלוקתם תהא כדלקמן:

א. 100,000 ₪ לעמותת "טבקה" הפועלת להשתלבותם המוצלחת של עולי אתיופיה בישראל

בין היתר על דרך של הענקת סיוע משפטי בתחומי הדיור, הבריאות והחינוך שישולם בתוך

45 ימים מיום אישור הבקשה דנו.

ב. 160,000 ₪ למרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, שישמשו למלגות לסטודנטים

מהפריפריה ולעולים חדשים שישולמו בתוך 45 ימים ממועד קבלת אישור מס הכנסה אצל

המשיבה כי המרכז הינו מוסד ציבורי לעניין תרומות על פי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

ג. סך של 70,000 ₪ למכללה למנהל, שישמשו למלגות לסטודנטים מהפריפריה ולעולים

חדשים, שישולמו בתוך 45 ימים מיום אישור הקשה דנן.

דיווח רשמי אודות התרומות יועבר לא יאוחר מ-45 ימים מיום קבלת התרומה בפועל.